אלון נ' אינפוגרם ישראל בע"מ

פסק דין

בפניי ערעור שהגיש המערער – החייב, על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירב כפיר מיום 11.5.11, בתיק הוצל"פ 01-64022-10-8, לפיה נדחתה בקשת המערער לסגירת תיק ההוצל"פ בטענת "פרעתי".

במסגרת ערעורו עתר המערער לעיכוב הליכי ההוצל"פ עד למתן החלטה בערעור שהגיש.

בהחלטתי מיום 31.5.11, נעתרתי לבקשת המערער לעיכוב הליכי ההוצל"פ, מאחר והרשמת טרם הכריעה בשאלת גובה החוב. כן הוריתי לו להפקיד בקופת בית המשפט סך של 5,000 ₪, להבטחת הוצאות המשיבה בערעור.

לאחר שבוצעה על הפקדה על ידי המערער בהתאם להחלטתי הנ"ל, הוריתי לצדדים על הגשת עיקרי טיעון בכתב.

בהתאם להחלטתי מיום 20.6.11, הוגשו עיקרי טיעון מטעם שני הצדדים.

הרקע וכן הנימוקים אשר עמדו בבסיס החלטתה לדחות בקשת המערער, פורטו בהחלטתה של הרשמת, כדלקמן:

עניינו של תיק זה הינו מימוש פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בת"א, בת.א. 2320/02 ביום 19.2.07.

לצורך מימוש פסק הדין נפתח תחילה תיק הוצל"פ אחר שמספרו 01-3575-07-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ הראשון"), בו נגבה כל החוב שנקבע בפסק הדין הנ"ל.

חלק מהנתבעים ערעורו על פסק הדין לבית המשפט העליון, אשר בהחלטתו מיום 15.12.09, שינה את החיובים בפסק הדין ביחס לאותם נתבעים שערערו על פסק הדין (ואשר החייב אינו ביניהם).

ביחס ליתר הנתבעים (שלא ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי), קבע בית המשפט העליון: "למען הסר ספק לגבי הנתבעים אשר אינם צד לערעורים שבפנינו, יעמוד בעינו פסק דינו של בית המשפט קמא".

במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבעו החיובים ביחד ולחוד.

מששונו החיובים על ידי בית המשפט העליון, כאמור, השיבה משיבה – הזוכה, כספים לידי המערערים וכיוון שהחיובים בבית המשפט המחוזי היו "ביחד ולחוד", פתחה את תיק ההוצל"פ דנן לגביית הכספים ששילמה למערערים , מהנתבעים שלא ערערו על פסק הדין וביניהם מהמערער (וזאת לאחר שניסתה לפתוח את תיק ההוצל"פ הראשון ונקבע שם כי עליה לפתוח תיק חדש).

לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הגישו החייבים ובעיקר המערער דנן לבית המשפט בקשה להבהרת החלטת בית המשפט העליון. בקשה זו הוגשה לאחר שבקשות דומות הוגשו לרשם ההוצל"פ ונדחו.

בבקשת המערער התקיימו שני דיונים בהם הביע בית המשפט העליון את חוסר שביעות רצונו מאופן השתלשלות האירועים בדיונים נאמר כי בית המשפט לא היה מודע לכך שפסק הדין נגבה במלואו וכי בעקבות החלטתו ייגרם נזק לנתבעים שלא ערערו על פסק הדין.

בסופו של יום, ולמרות כל שנאמר על ידי בית המשפט העליון, הרי שבהחלטתו מיום 2.2.11, קבע בית המשפט העליון כי פסק דינו מיום 15.12.09, לא יבוטל. בהמשך ההחלטה נקבע כי: "אשר לנתבעים אשר לא היו צד להליכי הערעור שמורה הזכות לפעול כהבנתם על פי כל דין בנסיבות שנוצרו".

אחד החייבים (חנן סופר) הגיש בקשה בה.פ. 12982-10-10 בה ביקש לקבוע כי שילם את מלוא חובו וכי על המשיבה - הזוכה לסגור את תיק ההוצל"פ נגדו.

המערער הגיש בקשה להצטרף להליך זה.

ביום 11.4.11, ניתן פסק דין בהמרצת הפתיחה הנ"ל, אשר דחה את הבקשה, מבלי שהכריע בבקשת המערער כאן להצטרף להליך, אולם פסק הדין ניתן לאחר שהובאו לידיעת בית המשפט בקשתו של המערער כאן בבית המשפט העליון להבהיר את פסק דינו ולאחר ההחלטה שניתנה ביום 2.2.11, על ידי בית המשפט העליון ותוך התייחסות לדיונים ולהחלטות אלה.

לאחר שסקרה הרשמת במסגרת החלטתה את טענות הצדדים, כפי שנפרשו בפניה במסגרת כתבי טענותיהם, ציינה את העובדה לפיה מרבית היריעה נפרשה בהחלטת בית המשפט בה.פ. 12982-10-10, ועל כן לא מצאה לנכון להאריך בהחלטתה.